שני מסכים של שלב התוכנית שעוד לא היו: "דרישות" (אילו מכשירים, אילו העדפות) ו"צייר את החדר" (כשאין תוכנית, או כשהזיהוי טעה). העיקרון: המעצב מתקן חריגים, לא ממלא טפסים. לדרישות שתי חלופות: פאנל בזיהוי או שאלה אחת בשיחה.
מתחת ל"זוהה": מכשירים מסומנים כברירת מחדל (כיור, כיריים, תנור, מדיח, מקרר) עם רוחב, והעדפות כצ'יפים. הכול כבר מלא; מי שלא נוגע, ממשיך. השינוי משפיע על הפריסה הראשונה.
בלי פאנל: אחרי אישור הקיר, פלס שואל שאלה אחת עם ברירת מחדל וצ'יפים. ענו, או לחצו "ברירת מחדל". הכי קרוב ל"השיחה היא שורת הפקודות".
SketchUp-י במינימום: ארבעה כלים (קיר, פתח, נקודה, מידה). מתחילים ממלבן עם מידות שעורכים ישירות על הקו; פתחים ונקודות מים/חשמל נגררים על הקיר. הקיר שנלחץ נצמד לזווית ישרה. התוצאה היא אותו room.json כמו מזיהוי.
לא אשף של 6 שאלות, לא "ספר לנו על עצמך", לא סגנון. הסגנון הוא בחירת חומרים אחר כך, עם הלקוח.